גם תביעות ייצוגיות יכולות להיפתר בהליך בוררות

הליך הבוררות מותאם במיוחד לנושאים רגישים, שכן הוא חשאי ולא דוחף את החברות חשיפת מידע ופגיעה במוניטין. למרות ביסוסו של מנגנון הבוררות בישראל, עדיין לא מיושם פה רעיון זה באופן עמוק, וחבל שכך.

תובענה ייצוגית היא כלי אזרחי חשוב להגברת אכיפת הזכויות. מדי יום אנחנו שומעים על אדם שהגיש תביעה ייצוגית נגד חברה גדולה כלשהי, כדי לקבל פיצוי על עוולה או חוסר צדק שנגרם לו על ידי החברה, ושהשפיעה גם על לקוחות אחרים מלבדו. ואולם לעתים נדירות גם רשויות החוק משתמשות בכלי זה. רק לאחרונה הכריז היועץ המשפטי לממשלה כי יגיש תביעה ייצוגית בשם הציבור נגד חברות פולקסוואגן וצ'מפיון מוטורס.

בחוק התובענות הייצוגיות מעוגנת אמנם גם האפשרות להגיע להסכם פשרה, ויש לאפשרות זו יתרונות ברורים. עם זאת, היא יוצרת ריבוי של תביעות סרק המוגשות בחופזה וללא בדיקה נאותה של העובדות הרלוונטיות, ולמעשה עושות שימוש לרעה במכשיר המשפטי שמציעה התביעה הייצוגית.

כאשר תובעים ייצוגיים רואים את הקלות בה ניתן להגיע לפיצוי כספי מספק, לאור העובדה שחברות מעדיפות לרוב להגיע לפשרה עוד לפני אישור התובענה הייצוגית כדי למנוע פרסום שלילי ופגיעה במוניטין — נוצר תמריץ להגשת תביעות ייצוגיות רבות שבבסיסן אין עילה טובה ויכול להיות שדינן היה להידחות. במאי נכנסו לתוקפן התקנות החדשות המטילות אגרות משמעותיות על המבקשים לנהל תביעה ייצוגית — דבר שלא היה קיים בעבר — אך בפועל עדיין מוגשות עשרות בקשות לבית המשפט, בעיקר בתחומי הסביבה, נגישות ודיני עבודה שזכו לפטור מתשלום האגרה.

הליך בוררות הוא הפתרון הראוי למצב. בארה"ב ובמדינות נוספות נוצר מושג חדש ושמו "בוררות ייצוגית" — מכשיר שהצדדים רשאים להסכים עליו, או שבית המשפט יכול להורות על קיומו. מטרת כלי זה היא לדון בתביעות ייצוגיות גם בפני בורר, ולא רק בפני שופט.

בוררות ייצוגית נפוצה בעיקר בסכסוכים צרכניים ובדיני עבודה, אך היא אינה מוגבלת לנושאים אלו בלבד. למעשה, היא משקפת באותה מידה את מגוון הנושאים שאותם עשוי לכלול הליך התובענה הייצוגית בבית המשפט — החל בסכסוכים בתחום הביטוח והפיננסים, ועד לתביעות בתחום ההגבלים העסקיים. מעמדה של הבוררות הייצוגית מבוסס היטב, כיוון שמכשיר זה הוכיח את עצמו ככזה שמסוגל לטפל בסכסוכים בקנה מידה גדול.

מעבר לעובדה שהשימוש בבוררות ייצוגית יפחית את העומס בבתי המשפט, מסלול הבוררות הינו מסלול פרקטי, מהיר, ויעיל (ולעתים אף זול יותר) לפתרון מחלוקות משפטיות ועסקיות בין צדדים. הליך זה נחשב דיסקרטי, ומתאים במיוחד למחלוקות בעניינים רגישים, שאותם הצדדים אינם מעוניינים לשתף עם הציבור.

בהקשר של רפורמת האגרות של שרת המשפטים, איילת שקד, השימוש בבוררות ייצוגית עשוי למנוע את תביעות הסרק. הסיבה לכך היא שהליך הבוררות הינו חשאי, ולכן החברה לא צריכה לחשוש מחשיפת מידע ומפגיעה במוניטין שלה עקב פרסומים על ההתדיינות בתקשורת — סיבות שגרמו לחברות להסכים מלכתחילה להסכמי פשרה, והעבירו את הכוח לידיהם של התובעים הייצוגיים.

למרות ביסוסו ומעמדו המרכזי של מנגנון הבוררות בישראל, עדיין לא מיושם פה רעיון זה באופן עמוק ופעיל.

אנו קוראים להסדיר תיקון חקיקתי שיאפשר ליישם אותו גם בישראל, ויגדיר בחוק כללים הנוגעים ליישומו של הליך הבוררות — על מנת ליישמו ולהבטיח הליך אחיד, הוגן ויעיל

המביא לידי ביטוי את כלל המעלות שבו.

הכותב הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין גדעון פישר,

מחבר הספר "בוררות בעולם העסקי" וראש מכון פישר להכשרת בוררים בישראל.