הבורר בנסיבות מסוימות רשאי בסמכותו למחוק כתבי טענות ולפסוק נגד צד שנמנע מתשלום שכר טרחתו

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עלתה התנהלות בעייתית של צד להליך בוררות כלפי הבורר.

הנתבעת בהליך ניסתה בכל כוחה להתחמק מהליך הבוררות, בין היתר בטענות של כפירה בסמכות הבורר, החלפת עו"ד מייצג, והימנעות מתשלום שכר טרחת הבורר, תוך הודעה מפורשת, כי אין בכוונתה/ביכולתה לשלם.

סעיף 31(א) לחוק הבוררות, מסדיר את חובת הצדדים לשלם את שכר הבורר.

בהתאם לסמכות הבורר מכוח פרט יח' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, נתן הבורר הוראות לצדדים בדבר תשלום שכרו, ואף הורה לנתבעת להפקיד ערבות לתשלום שכרו.

פרט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, מסמיך את הבורר למחוק כתבי טענות של צד לבוררות, כאשר לאחר התראה, אותו צד מפר את הוראות הבורר בעניין ניהול הבוררות ללא סיבה מוצדקת, ולתת פסק בוררות, בין בדחיית התביעה (ללא כתב תביעה) ובין כאילו הנתבע לא התגונן (בהיעדר כתב הגנה).

מאחר שמחיקת כתב טענות הינה סנקציה חמורה, יש להפעילה בצמצום ובמקרים נדירים. במקרה זה, בשורה של החלטות, שנפרסו על פני כ-10 חודשים, דחה הבורר שוב ושוב את מועד התשלום והפקדת הערבות, ואף הפחית את סכום הערבות.

בתגובה נתקל הבורר בהתנהלות מתריסה מטעם הנתבעת, לרבות הודעות כי לא תשלם את שכר טרחתו, דרישות לביטול החלטותיו, ואיומים בפנייה לבית המשפט.

משכלו כל הקיצין, הפעיל הבורר כדין את סמכותו, הקבועה בפרט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, הורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת ונתן פסק דין המחייב אותה על בסיס כתב התביעה.

ראו פסק הדין בהליך הפ"ב (ת"א) 39735-05-18 איילה קרייזלר נ' שי שכטר (פורסם בנבו 12.2.2019).