חובת הגילוי המוטלת על בורר

סעיף 30 לחוק הבוררות מטיל על הבורר חובת נאמנות כלפי הצדדים להתדיינות. חובה זו הוגדרה בפסיקה כחובה בסיסית של הבורר, הממלא תפקיד בעל אופי שיפוטי. אחד מביטוייה העיקריים של חובת הנאמנות הינה חובת גילוי מלאה כלפי הצדדים לגבי עובדות העלולות ליצור חשש לניגוד עניינים בו נתון הבורר, בשל קשר שלו (משפחתי, עסקי או כל קרבה ממשית אחרת) עם מי מבעלי הדין בהתדיינות או בשל נגיעה שלו לנושא ההתדיינות. על-פי סעיף 11 (1) לחוק הבוררות, הפרת חובת הגילוי מאפשרת לבית-המשפט להעביר את הבורר מתפקידו שכן אין הוא ראוי עוד לאמון הצדדים. יחד עם זאת, לא בכל מצב בו הפר הבורר את חובת הגילוי, יוביל הדבר בהכרח להעברתו מתפקידו ולביטול פסק הבוררות.

בחודש דצמבר 2010 ניתן על-ידי בית-המשפט העליון פסק-הדין, שנכתב על-ידי כבוד השופט י' דנציגר, בעניין פרשת עיזבון המנוח ג'ק ליברמן, במסגרתו הוטלה על בורר חובת גילוי מלאה כלפי הצדדים להליך הבוררות. חובת גילוי זו דורשת, כי הבורר יחשוף בפני הצדדים כל מידע שיש בו כדי להשפיע על הליך הבוררות לרבות כל קשריו של הבורר או מי משותפיו למשרד או של מי מהמועסקים אצלו למי מהצדדים או לבאי-כוחם או לנושא הבוררות. כמו כן נקבע, כי על הבורר לגלות לצדדים באם קיים חשש לניגוד עניינים בין ענייניו האישיים לבין הליך הבוררות.

חובת הגילוי המוטלת על הבורר חורגת מחובת הגילוי הקיימת רק בנוגע לקשר ישיר בין הבורר לבין מי מבעלי הדין אלא חלה גם בנוגע למי שקשור לבורר או להליך הבוררות קשר עקיף. בדומה לחובת הגילוי המוטלת על הבורר, פסק הדין מטיל גם על הצדדים להליך הבוררות חובת גילוי אחד כלפי השני הדורשת מהם לערוך בדיקה אקטיבית וסבירה של קשריהם עם הבורר.

לאור האמור, נראה כי לפסק הדין השלכות רחבות היקף בנושא חובת הגילוי.

בשונה מסעיף 30 לחוק כאמור, שהינו "סעיף סל" המסדיר את יחסי האמון בין הבורר ובין בעלי הדין, כללי הבוררות של בית המשפט הבין-לאומי לבוררות של לשכת המסחר הבין-לאומית –ICC* מסדירים סוגיה זו ביתר פירוט. כך לדוגמא, כלל 7 לכללי ה-ICC קובע הוראה חד משמעית לפיה כל בורר חייב להיות ולהיוותר בלתי תלוי בצדדים המעורבים בהליך הבוררות ולצורך כך מחויב הבורר, טרם מינויו, "לחתום על הצהרת אי-תלות ולחשוף בכתב כל עובדות או נסיבות העלולות להיות בעלות אופי שיטיל ספק באי-תלותו של הבורר בעיני הצדדים". הכלל גם מטיל על הבורר חובה אקטיבית לגלות באופן מיידי למזכירות ה-ICC ולצדדים כל עובדה או נסיבות בעלות אופי דומה אשר עלולות לעלות במהלך הליך הבוררות.

בחוק הבוררות בישראל אין כל הוראה ברוח ההוראות דלעיל. בשל חשיבותו הרבה של הסעיף על הליכי הבוררות, סבורני כי ראוי וניתן לאמץ הוראה דומה בחקיקה הישראלית. יישום כללי ה-ICC בעניין זה, עשוי למנוע אי אלו טענות כנגד תלותם (או אי תלותם) של הבוררים ובכך לסייע להגברת אמון הציבור במערכת המשפט האלטרנטיבית ולשמר את יעילות מוסד הבוררות כמנגנון מהיר להכרעה בסכסוכים. חובת גילוי נאות בכתב מטעם הבורר תיצור, בין היתר, הליך בטוח, מקצועי ויעיל.

יצוין כי משרדנו פנה בנושא למשרד המשפטים שהסכים עם הרציונאל העומד בבסיס הצעתנו דלעיל, אך אינו סבור כי נדרש תיקון חקיקתי במתכונת המוצעת. עם כל הכבוד, נראה שמשרד המשפטים טרם הפנים את גודל הבעיה ומצוקת בעלי הדין בבוררות ובאי כוחם, שנאלצים להתמודד עם טענות ניגוד עניינים שמועלות במעמד בו החליט הצד האחר להניח לפתע את האקדח על השולחן וזאת למרות שהכדורים הוטענו בו זה מכבר.